דיסוננס קוגנטיבי. תחושה מוכרת לכל מי שהולך בנווה שאנן ומהרהר על התמורות שחלות ומתוכננות בה. כמו בכל יתר תל אביב-יפו, רק ביתר שאת. הרבה ביתר.
האחרון להוסיף לקול הצרימה הוא המיזם ״פוגלר באיגר 14״. פוגלר, השם שאולי מוכר לכם מההתרחשות הנדלנ״ית בשוק היווני. ואיגר, שם הרחוב שאולי לא זכרתם, כי בפעם האחרונה שביקרתם בו דעתכם הוסחה בשאון פעילותם של נפגעי הסמים. אלו שנודדים אליו מסמטת עכו, דרך מתחם התחנה ז״ל ואז, בעלייה המתונה מזרחה אל כיכר טישלר ומשם, בסחרור קל עם כיוון השעון, אל רחוב נווה שאנן וחוזר חלילה. כמו זרם מים איטי ובלתי פוסק באוקינוס.
(CC ויקישיתוף)
האדריכל אילן פיבקו, שתיכנן את 47 יחידות הדיור שקיבלו זה עתה היתר להחליף שני המבנים הקיימים באייגר 14-16, והאדונים הנכבדים מקבוצת פוגלר בוודאי לא אשמים בסתירה הזו. כמובן שהם לא אחראים למראות שמספקת פעילות המשתמשים ברחוב איגר. להיפך, הם דווקא הגיבורים בסיפור הזה – לא?
איך מיישבים את רגשות החלחלה והחמלה שמתעוררים תוך כדי הליכה ברחוב איגר, בינות לסוחרי הסמים שקולעים את מרכולתם בזריקת קשת ממרפסת בצד אחד שלו אל לקוחותיהם מעברו השני, עם ההשתאות לנוכך המחזה האדריכלי שתיכף יתחולל פה?
לא ברור. אני, לבינתיים, את הסכסוך התודעתי הזה משאיר לאחרים לפתור. נשוב לאיגר 14 ו-16, בקרוב. מהר, לפני שמגיעים הדחפורים.
פילים בקנים 