באתי לצלם את הבניין ה׳בינלאומי׳ הצנוע ברחוב לבנדה 33 אבל הוא נעלם. במגרש הריק שנותר במקומו, כשאבק המחפרונים עוד תלוי באוויר, כבר הספיקו ליישר את הקרקע ולסמן מתווה ליסודות הבניין הבא.
מעון הילדים ׳אורה׳, של ״ארגון נשי מזרחי ׳אמן׳״, הצליח לעמוד כאן, בקצה שכונת הצריפים של ׳גבעת הראשון לציון׳ כשבעים שנה. תיכנן אותו האדריכל-מהנדס חנן אבני כחלופה למעון שהן הפעילו במקום, בבית חד-קומתי, מתחילת שנות ה-1940.
מבקשתן הפיוטית של נשות מזרחי להיתר בנייה, ב-1952, אפשר ללמוד על חשיבות המעון החדש שנועד ״לחנוך והחזקת ילדי שכבות מעוטות היכלת בשכונות״ נווה שאנן, שפירא והתקווה ״על גבעה המתנשאת מעל לסביבה ומצטין איפוא, במשבי רוח קרירים ואויר צח״.
לבית ׳אורה׳ היו שלוש קומות, לרבות קומת גג חלקית שנסגרה כליל ושלא כדין בסביבות שנת 2000. כשפגשתי בו לראשונה תפשו את עיני מרפסותיו הנדיבות, התלויות לצד רחוב לבנדה וגם מעל גרם המדרגות בקצה רחוב ראשון לציון, שמעקותיהם היתמרו לגובה חריג. תעלומת המעקות, שבמרוצת השנים צמחו עד לתקרת המרפסות, נפתרה כשהבנתי שנועדו לשמור את 120 ילדי המעון בצד הנכון של מעטפת הבניין.
מעון ׳אורה׳ שימש אחר הצהריים ובערב לפעילות חינוכית של צעירות הארגון ונשיו הבוגרות. הוא לא היה לבד. נכון ל-1945 כבר פעלו תחת כנפי מרכז ׳נשי מזרחי׳ הארצי 19 גנים, 14 מועדונים, 2 מוסדות לילדי פליטים, בית פועלות, קייטנות ומסעדות.
הגברות הנכבדות בוודאי היו מצקצקות בקול למשמע המשך השתלשלות האירועים בנכס. לקראת שנת 2000, אחרי שנים של עזובה, הוא הושכר ליזם נמרץ שהסב את תוככיו לשלושים יחידות דיור דלות. שני עשורים מאוחר יותר הבניין שוב עמד נטוש, כשפתחיו שרויים בריקוד סזיפי של סתימה בבלוקים ופריצתם מחדש, עד בוא האביב הנוכחי.
הבניין החדש, שלכבודו פונתה ׳אורה׳, יכיל 16 יחידות דיור ויתפרש על 8 קומות עם שתיים נוספות מתחת לקרקע. מתכנניו, שנדמה וידם בכל עץ ותמ״א רענן בשכונה, הם ׳תואם אדריכלים׳. והנה, לפני שבית הדירות החדש ימלא את המגרש, נוצרה הזדמנות מיוחדת להשקיף מערבה על מגדל עוז – בית הכנסת והמגדל.
גבאית בית הכנסת ׳מגדל עוז׳ גרה מולו, בבית עם חצר פנימית יפה שנושקת לשיירי בית באר מהתקופה העות׳מאנית. היא הייתה בדיוק בדרך החוצה ששאלתי אם אוכל לארגן ביקור בבית הכנסת. המסקנה: לשוב בשבת. אשלים מניין ואקבל סיור כיד המלך.
עד אז, הנה רשמי הנוף שנשקפים מתיק הבניין בארכיון העירייה:
מגדל המים, שמיועד לשימור, נבנה ב-1928 לפי תכניות של ה׳חברה להנדסה חלקאית׳ על אדמת גואל הקרקעות זאב שרתוק.
בית הכנסת נבנה ב-1952, כשהוא נפרד ממגדל המים, לפי תכניותיו של האדריכל תיאודור (טוביה) פריזר. קדמו לו במשימה הצמד ח. סימה וא. גליק, בתחילת 1949, שתכניתם האלגנטית נפסלה על ידי הרשויות כי שילבה את מרחב העמודים של מגדל המים כחלק בלתי נפרד מההיכל.
פילים בקנים 