יהלומנים, כך מספרים, בבואם לפגישות עבודה ברבי הקומות של רמת גן, יצאו מהמעלית בקומה אקראית וישלימו את דרכם במדרגות כדי לא לגלות לאן פניהם מועדות. בנווה שאנן הסידור הזה לא יעבוד. בבניין נמוך קשה להסתתר משכניך, אבל אפשר לחסום את דרכם.
היום, כנראה, כבר אין מלטשות יהלומים פעילות בנווה שאנן. אך העדות לפעילותם עוד קיימת בתיקי הבניין בארכיון העירייה, בגזרי עיתונות ישנים, ובראש גרמי המדרגות בבניינים רבים בשכונה.
בעלי המלטשות נהגו להתמקם בקומות העליונות או במפלסי המרתפים, שם היו מוגנים מסקרנים ושודדים. רבים מעסקיהם פעלו ברשיון אך רבים גם ללא, בבניינים שנועדו למלאכה ובבתי דירות רגילים.
סורגים במעבר לקומות שבהן פעלו מלטשות, בבנייני דירות ותעשייה זעירה בנווה שאנן
אבק היהלומים
ענף ליטוש היהלומים בנווה שאנן דעך בעשור הראשון של המאה העשרים ואחת, אחרי קרוב לשמונים שנות פעילות. בשכונת מונטיפיורי עוד אפשר למצוא לוטשי יהלומים פעילים ברחוב תושיה אך רוב העבודה כבר עברה לרמת גן או הרבה מזרחה משם, לידיהם הזולות יותר של בעלי מלאכה בהודו.
מלטשותיה הראשונות של נווה שאנן התמקמו בתחתית רחוב הגר״א, בסוף שנות ה-1930, על אם הדרך ללב תל אביב. משם הלוטשים המשיכו וכבשו ראשי בניינים לכל אורך רחוב לבנדה ובמקבץ מפתיע צמוד לתחנה המרכזית הישנה ברחוב נווה שאנן. ביסוד המעלה פינת בני ברק הם מילאו את כל קומות הבניין. בבית הדירות בעין הקורא 10 – רק את המרתף.
חלקי היהלום ודרכי עיבודו: ביקוע, חיתוך וליטוש. מתוך המדריך ׳יהלומים׳, של הלפרן ושניצר, 1945
בשנות השיא של הענף הישראלי, בסביבות 1980, עסקו בליטוש כ-20,000 עובדים. דן יהב, בספרו ׳בזיעת אפיך׳, מונה בתחילת שנת 2000 כעשרים מלטשות פעילות בנווה שאנן ועוד כשלושים ברמת גן. ״איך גילית?״ שאלתי אותו, ותשובתו – מלב, לבייב, המיליארדר שמאז הסתבך בפלילים. כעשור מאוחר יותר, לפי ׳רויטרס׳, נותרו במחוזותינו רק 2,000 לוטשים.
עכשיו שאבק היהלומים כבר נידף ברוחות הים – הוסבו חלק מהמלטשות לסדנות אמנים, אחרות לכנסיות, ורובן למגורים. המשותף לכולן הוא מעטה עבה של סודיות ושכחה. קשה לפרש את השפעת התעשייה הזעירה-כבירה הזו על התפתחות השכונה, אבל נמשיך לנסות.
פילים בקנים 